הסיפור הבא ממחיש כיצד לא תמיד הצלחה עיסקית שווה באופן אוטומטי לתחושה של הצלחה אישית!
יסמין הגיעה אלי ותיארה לפני את העסק שלה כמצליח ביותר היא העבירה סדנאות, קורסים, הרצאות וניהלה רשימת תפוצה נלהבת של כמה אלפי מנויים שרכשה ממנה מוצרים ושירותם בהיקפים נאים.
שאלתי אותה: אז אם הכל מושלם ועובד יפה, מה מביא אותך אלי בעצם?
היא הנמיכה את קולה, השפילה רגע את עיניה ואמרה לי בקול שבור, אני תקועה! אני מרגישה שאני מוכרת כל פעם את אותו דבר, הביקוש יציב אבל אין לי כבר את חדוות יצירה והעבודה משעממת אותה.
שאלתי אותה איך מצטרפים האנשים החדשים לרשימה שלה? והיא סיפרה שלמעשה היא לא כל כך יודעת.
הטלתי עליה משימה: להרים טלפונים לכל מי שהצטרף אליה בחודש האחרון ולשאול אותו מה הביא אותו אליה? מה הוא הדליק אותו בהצעה שלה? וכיצד הוא, המצטרף החדש והטרי מצפה לספק את סקרנותו ומאווייו.
היא חזרה אלי כעבר שבוע ועיניה נצצו ברוב התלהבות. היא גילתה שבמשך שנים היא שירתה את קהל הלקוחות "השרוף" שלה, שהפך לקהל חסידים. מצד אחד הם אכן סיפקו לה פרנסה בשפע, אבל רק דרך המצטרפים החדשים היא יכלה להיזכר פתאום במה מדליק אנשים בעסק שלה, על מה הם חולמים ומה הם מקווים להשיג.דרכם היא הצליחה להתחבר להתרגשות שלה, לחיבור הראשון שלה לתחום שבחרה בו.
התגלית הזו שלה הפכה מהר מאוד לשורה של פיתוחים חדשים ומלהיבים שהגדילו תוך פחות מחודשיים את רשימת התפוצה שלה פי שנים!